<h1>אבודרהם סדר העיבור</h1>
<h2>דף ט:</h2>
ואתה צריך לדעת החדשים שהם לעולם שלמים, ולא ישתנו, החדשים שהם לעולם חסרים, ולא ישתנו, ודע תחילה, כי כל ראש חודש שהוא שני ימים נקרא החודש ההוא חסר, מפני שיום ראשון בא לתשלום החודש שעבר, כמו שביארנו, ואנו מתחילין למנות חודש מיום שני, לכן החודש שעבר שהיה ראש חודש של יום אחד הוא בן שלושים, ונקרא מלא. אבל לפעמים יש חודש שראש חודש שלו שני ימים, ואף על פי כן הוא מלא, וזה כשהשנה מעוברת, יהיה אדר ראשון שני ימים, והוא מלא, שאדר שני גם כן שני ימים, ואל יקשה בעיניך, אחר שיום שלושים מן החודש שעבר, למה אנו קורין אותו ראש חודש, הואיל וברוב החודשים המולד ביום שלושים. ואלו הן החודשים שאמרנו שהם לעולם שלמים, כלומר שכל אחד מהם בן שלושים יום, וראש חודש שלהם יום אחד. תשרי, שבט, ניסן, סיון, אב, והסימן תשנס"א. ואלו הן החודשים החסרים. שראש חודש שלהם שני ימים, מרחשון, אדר אייר, תמוז אלול, מאאת"א. וכשהשנה מעוברת, אף אדר שני ימים. והסימן, כל זוג בחשבון חדשי השנה הוא זוג, ומה שאינו זוג הוא אחד, חוץ מכסלו וטבת, שאין להם קביעות ידועה, ולפעמים הם כל אחד מהם שני ימים ראש חודש, ושנה זו נקראת שלימה, ולפעמים כל אחד מהם יום אחד ראש חודש, ושנה זו נקראת חסירה. ולפעמים הם כסדרן, אחד מלא ואחד חסר, כסלו יום אחד וטבת שני ימים, ושנה זו נקראת כסדרה. ומה שקבעו החסרון והיתרון בכסלו ובטבת, מפני שלא היו יכולין לקבעו לא בניסן ולא בתשרי, מפני המועדים שבהם, וכן לא היו יכולין לקבעו בחדשים שיש בין ניסן לתשרי, כדי שלא יהיו מידת הימים שיש בין מועד למועד עודפים פעם אחת, וחסרים פעם אחרת. כי לעולם בין פסח לעצרת חמישים יום, כמו שנאמר. (ויקרא כ"ג, ט"ז) תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה. ובין עצרת ליום הכפורים קכ"ב יום, מהם ממתן תורה ועד שנשתברו הלוחות עד שנתכפר העון ארבעים יום, שנאמר (דברים ט', י"ח) ואתנפל לפני ה' כראשנה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר חטאתם וגומר. וארבעים יום שעמד בהר בלוחות אחרונות, שנאמר (שמות ל"ד, כ"ח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ויכתוב על הלוחות וגו'. הרי קכ"א יום, וירד מן ההר, או יום הכפורים, או ערבו, כמו שהוא מסורת בידינו, ואין אנו יכולין להוסיף על החשבון הזה, ולא לגרוע ממנו. וכן לא היו יכולין לקבעו בשבט ואדר, מפני העיבור, שהוא באדר הראשון, והוא מלא לעולם, לצורך העיבור, ולא נוכל לחסרו, אם תהיה השנה מעוברת וחסירה. ולא להשלים אדר הסמוך לניסן, בשנה פשוטה ושלימה, מפני שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ולא ישאר רק שלושה חדשים, שהם מרחשון וכסלו וטבת. והן שלשתן משמשות בדבר הזה, כי אין יתרון החודש וחסרונו נראה אלא בראש החודש הבא אחריו, אם ראש החודש יהיה שני ימים, יהיה החודש שעבר מלא, ואם ראש החודש יום אחד יהיה החודש שעבר חסר. ולכן אם יהיה מרחשון מלא או חסר, אינו נודע אלא מראש חודש כסלו, וכן אם יהיה כסלו מלא או חסר, אינו נודע אלא מראש חודש טבת, נמצאו שלושה חדשים אלו, שהן מרחשון וכסלו וטבת משמשים ביתרון השנה וחסרונה, מהם במנינן, ומהן בראשי החודש. ואם תאמר, למה עשו אדר שני מלא משלושים יום, ויש לומר, שאדר שני הוא במקום שבט, מה שבט שלושים, אף אדר שני שלושים יום. ובמכילתא מפרש טעם אחר, מה מצינו בדחויים, כשהם נדחים לפסח שני, היו נדחים שלושים יום, מט"ו בניסן עד ט"ו באייר, כך חג פסח היה נדחה שלושים יום, דהיינו מט"ו באדר השני, שהוא במקום ניסן, עד י"ד בניסן, שהוא במקום אייר.
